אתם לא אשמים בשום דבר

אני בטוח שמשפט הפתיחה הזה מוזר מאד, לכולכם.

הרי, כולנו יודעים שהכל בידינו וחיינו הם סך הבחירות שעשינו. נכון?

אז זהו שכן אבל זה לא רלוונטי.

תנו לי להסביר, נניח ואומרים לנו שבקצה הצוק מונח האושר שלנו, אבל אנחנו סובלים מגיל צעיר מפחד גבהים, אז איך אני יכול לטפס לראש הצוק?

אני יכול לנסות להתגבר על הפחד ולאלץ את עצמי לטפס על ההר, אבל החוויה שלי תהיה נוראית וסבל מתמשך וגם כשאני אגיע לראש הצוק אני אמשיך לאכוף את רצוני על הפחד שלי, ייתכן ותהייה לי תחושת סיפוק רגעית, אבל אושר לא יהיה לי.

רוב בני האדם לא ינסו בכלל לטפס לראש הצוק, הם יעדיפו להשאר למרגלות הצוק, להתמודד עם הקושי של חייהם, מידי פעם הם יזרקו משפט כמו, יכולתי לטפס על הצוק גם כן, אבל היו לי דברים חשובים יותר לעשות כאן על הקרקע.

מעטים הם אלו שמתעסקים בשאלה הבסיסית, מדוע יש לי בכלל פחד גבהים?, או בצורה טובה יותר, מעטים הם אלו שיאמרו לעצמם, יש לי פחד גבהים, בלי סיבה נראית לעין, עלי לפעול בשביל למגר את הפחד הזה כליל.

פחד, בכלל זה משהו שקיים בנו, בכל אחד, ותפקידו האבולוציוני הוא לרתק אותנו לסביבה בטוחה ככל האפשר, מן מנגנון הישרדות פרימיטיבי שכזה, שאין לו ולמציאות הבטוחה שלנו היום שום קשר, הפחד הוא שריד אבולוציוני מהתקופות הפרה היסטוריות כשהאדם בפרט אבל כל יצור חי בכלל היה חרד לקיומו בכל זמן נתון.

אז פחד, הוא הדבר שעומד בינינו לבין ההצלחה שלנו כאינדווידואלים.

המנגנון הזה התפתח כך שכל חוסר ודאות מתורגם להפרשה של חומר כימי שמשדר לגוף תחושה של פחד, כולנו מכירים אותה.

אמנם השכל שלנו יודע שלפחד בדרך כלל אין אחיזה במציאות, אני תמיד פוחד מדברים שעדיין לא קרו, בהסתמך על היסטוריה שכבר חלפה מזמן ולעולם לא תחזור. וזה כמובן חסר תועלת לחלוטין, משום שאף אחד מאיתנו לא יודע לצפות את העתיד, יש בדיחה מפורסמת שאומרת כך: "אם אתה רוצה להצחיק את הבורא, תתכנן תוכניות".

יאמר מי שיאמר, אבל העובדה שאני פוחד לקפוץ מראש הבניין הוא לא עניין לא רציונלי, ברור לי שאם אקפוץ אז אתרסק... אבל דוגמא זו הרי לא מבטאת פחדים מדברים שאני לא יודע את תוצאותם, אלא מדבר שאני כן יודע את תוצאותיו, ולכן מתבלבל האומר שקורא לכך "פחד מלקפוץ מבניין", כי אני נמנע מלקפוץ מבניין לא כי אני פוחד אלא משום אני מודע לתוצאות ההרסניות של המעשה הזה.

ובכל זאת, אף על פי שאת הדברים הללו מבין כל אדם בעצמו, אנחנו, כולנו, מלאים בפחדים.

לפחד פנים רבות וביטויים מגוונים, קבלו כמה דוגמאות לדבר:

אני מרצה אחרים, כי אני פוחד שלא יאהבו או יעריכו אותי.

אני פאסיבי, כי אני פוחד להכשל.

אני לא מפסיק לפטפט, כי אני פוחד שלא יתייחסו אלי ברצינות.

אני אובססיבי לספורט ובריאות, כי אני פוחד לחלות ולמות.

אני תוקפן כי אני פוחד שלא יעשו את מה שאני רוצה.

ואני יכול להמשיך...

הדוגמאות שנתתי ממחישות בצורה בהירה את העובדה שאנחנו נשלטים על ידי הפחדים שלנו אז קל לראות שהפחדים הם מה שעומדים בינינו לבין ההצלחה שלנו.

כאמור הפחדים הללו מוטמעים בתוכנו מקדמת דנן, וכל אחד ופחדיו הם.

נותרנו אם כן עם שתי שאלות מעניינות, למה יש הבדלים בינינו אם המקור של כולנו לפחד הוא זהה, ומה לעזאזל עושים עם האינפורמציה הזו, ברור לי שאם אני אומר למישהו שמפחד ממשהו, "אתה לא צריך לפחד מכך או מכך" זה משפט עקר, מה פירוש לא צריך? ברור שאף אחד לא צריך ולא רוצה לפחד, אבל מה לעשות שהפחד קיים בי, אני לא יכול לומר לו פשוט לך והוא ילך...

כאן באה שיטת הקוד הקבלי עם פתרון אמיתי ומוכח, השיטה אומרת, זה לא עניין לטפל בכל פחד בנפרד, כי פחד בכללותו הוא תוצאה של חוסר איזון רגשי, הפתרון טמון במציאת האיזון הנפשי של כל אדם, משכך, פחדיו יעלמו מאליהם.

לסיכום, אף אדם לא נולד מאוזן, כל אחד יכול וצריך להביא את עצמו לידי איזון, כי איזון הוא הסוד הגדול ביותר של האנושות, אדם מאוזן הוא אדם מצליח, ובכל קטגוריה שניתן להעלות על הדעת.

אז אם אנחנו מבינים שאף אדם לא נולד מאוזן, והדרך לאזן את עצמנו מוסתרת מאיתנו, איך אנחנו יכולים להאשים את עצמנו בתקלות של חיינו?

אז אם אנחנו מבינים את הכתוב לעיל אנחנו עכשיו גם יכולים להבין מה מהות השוני בין האנשים.

מהות השוני נובעת מן העובדה שעל כל אחד מופעלים כוחות אחרים שמשפיעים עליו, והם המקור לפחדים הספציפיים שלו ולדפוסי ההתנהגות הבאים בעקבותם, הכוחות הללו מוצפנים בשמות שלנו ושמות הורינו.

פשוט.